אהה, שכחתי לאהוב גם את עצמי.
איך עושים את זה?! איך זה שיש בי ארגזים של אהבת חינם לכל אחד בעולם, עד שלא נשאר לי לעצמי.
אהבה כזו שלא תלויה בכלום, מתן הזדמנויות אין סופי.. גם לכאלו שבמבט אחורנית, אולי לא היה משתלם במיוחד.
למען הסדר הטוב- אין בי חרטה, אפילו לא טיפה.
מי שנותן… מקבל!
קיבלתי, האנשים שלוקחים חלק בעולם שלי, הם המתנות הכי שוות בשבילי.
אני קוראת להם ״הנבחרת״.
גם כי הם בחרו בי באופן מסויים, בוחרים להשאר במעגל שלי, וגם כי אחרי סינון אוכלוסין, בחרתי בהם. הם מעטים, אבל איכותיים.
הם כאלו שיש לי מה ללמוד מהם, אולי אפילו לקבל קצת ביקורת, הארות כן ב-א׳. מאירים את הפוקוס למטרה העיקרית- אני, בנוסחה הכי משופרת שלי.
לילוש היא אחת מהמובחרים- לא חברה של שנים, חדרה לחיי בלי התראה מוקדמת לפני פחות משנה. והייתה לצידי כאלו נולדנו ביחד.
בתקופה של דאון וחוסר איזון מוחלט דווקא היא זו שהזכירה לי יותר נכון לימדה אותי שאהבה עצמית היא לא הרגל מגונה, ההיפך הוא הנכון.
זה המפתח לכל דבר בערך.
ואני אודה לה על כך לתמיד.
אז כן, בחרתי לחרוט תזכורת קטנטנה, בכל פעם שאעמוד מול המראה, לפני שאני שולפת את הנשק הקטלני שלי, הביקורת עצמית המוגזמת שלי…
לא תהיה לי ברירה אחרת אלא לקרוא ולהפנים שתי מילים- אולי הכי חשובות לכל אחד ואחת.
כל עוד לא ויתרתם לעצמכם ועל עצמכם.
עם תמצית גאונות של המקעקע-
"flesruoy evol" בכתב מראה- רק אני אצליח לקרוא מול הראי את במילים-
״Love Yourself״
זה בהחלט אתגר, שינוי תפיסה הכרחי!
אני מחבקת את הרצון לשנות ולהשתנות, להשתדרג, להתפתח.
ו… שהמסע הזה לא ייגמר לעולם.
