היום נפרדתי ממך סופית.
ערימת הבגדים שהשארת אצלי נדחקו לשקית שחורה וממתינים לך כעת בפתח הדלת, מברשת השיניים שלך נזרקה לפח ושלל התמונות שלנו הורדו מהקיר.
כך הסתיים בפרק של שנה וחצי בחיי.
אנחנו פרודים כבר קרוב לחודשיים ומההתחלה ידעתי שאין כל סיכוי שנחזור. הרי איך אוכל לחזור לאדם שאוהב את הכל הרבה יותר ממה שהוא אוהב אותי? איך אוכל לחזור לאדם שמתהפך בכל רגע וכועס על דברים שלא היו ולא נבראו? אותו אדם שאוהב רק את עצמו והיכולת שלו להעניק מתגמדת בכל פעם שאנחנו נפגשים.
היום נפרדתי ממך סופית.
נפרדתי מכל החפצים שלך שהיו אצלי בבית כי הבנתי שמגיע לי את עצמי. מגיע לי להיות מוקפת בחפצים שלא יזכירו לי תקופות כואבות, חוויות טובות וחלומות משותפים… חפצים שמשאירים את הנוכחות שלך אצלי בחיים. כל החוויות שחלקנו ישארו בי. חלקם ילכו ויתקהו עם השנים וכל זמן שיחלוף יעניק לזכרונות צורה אחרת ,יפחית את העצב ויעמעם את הכעסים. בכל פעם שאזכר בך או בחוויות שחווינו יעלה על פני חיוך עמום..
היום נפרדתי ממך סופית. 💜
ע"מ 74 בספר- חתום בלב סגול
