זה הרגע שאני בורחת לדף,
פורקת עליו מחסנית רגשות כזאת מערפלת…אהבה, התאהבות, התרגשות, נחישות, אכזבה, עצב, עצבים, כעס, שנאה
פעם שנייה כדי לשפר עוצמה- אהבה, התאהבות, התרגשות, נחישות, אכזבה, עצב, כעס, שנאה.
לקצר לשתי מילים: עלייה.. ירידה…
בשנייה להרגיש על גג העולם, ו.. בהבזק של רגע ואני למטה.
שוב במקום הנמוך ביותר, נטול אמון, נטול תשוקה. קר. פרקטיקה נטו. תבנית כזאת שמכתיבה קצב מבוקר.
גם כשזה מושלם, זה לא מושלם מסתבר.
איזה מבולגן כתבתי עד עכשיו… כי ככה יצא- יש מוח והגיון שהוליכו אותי עד היום, עקרונות וגבולות משלי
למולם, יש לב פועם חזק, מפמפם לי רגשות בקצב של טראנס במסיבת טבע…ואז אני נכנסת למערבולת כזאת שאני רק מנסה לנטרל את שני האויבים האלו
וואלה, נראה לי שהצלחתי אבל המחיר קטלני.
מצד אחד, מאושרת שלא נשברתי, כמו תמיד נשארתי נאמנה לעצמי
מצד שני, שואלת פתאום כמו כולם, אבל למה?!כמה קשה לרכוש אושר היום…למצוא פינה שלמה בלי הסחות דעת.
לייצר שלמות מבפנים זאת עבודה יום יומית,
היעד- להיות שלם עם עצמך, עם ההחלטות שלך, לא משנה מה האובדן או המחיר שנדרש לשלם.
להתנהל במכניות מוחלטת, מצד אחד עבדים בחסות הלב
מצד שני חיילים של ההיגיון
ואז נכנסים למבצר ששרויה בו תחושת שליחות לביטחון בסגנון של לוחם צה"ל.
אבל על מה אנחנו בוחרים להגן? על הלב? על "איכות חיים"? או על "העיקר שאני לא מאבד שליטה" בוחרת לרגע בהיגיון,
אם באמת הייתי פיזית בתוך מערבולת בעומק, האם הייתי שואלת למה, למה זה קורה לי? או שהייתי מתאפסת זריז ושואלת איך אני יוצאת מכאן בשלום?!ושוב מסכמת את הסערה הזאת במילה פשוטה אבל הכי לא פשוטה שיש.. תודה. גם על זה ת ו ד ה
