#פיטורים / ליאור אברהם

הוא הגיע לפגישה ברכב המפואר שלו.
מדבקה עם שם הארגון, בו הוא עובד כסמנכ"ל משאבי אנוש, בלטה מדופן הדלת.
הוא אחראי על תעסוקתם של אלפי נפשות, אבל עכשיו, הוא בא לטפל בנפש שלו.
הם ישבו על שפת הים, שם הכל זורם יותר, והוא החל לספר לו:
"אי אפשר לשקם את זה. זה נגמר. הבית מתפרק לנו", והתפרץ בבכי שהמתין בסבלנות לשיחה הזו.
הוא מכיר אותו מספיק שנים כדי לדעת שהדמעות לא זורמות ממנו בקלות.
"השיחה שלנו בבוקר הבהירה לי שאנחנו בדרך לגירושין. הכל קורס, כאילו משהו חותך את הבית שלנו לשניים".
הוא הקשיב לו. כפות ידיו הרועדות הראו כי הוא מדבר מדם ליבו.
"למה אי אפשר להתפטר מאהבה כמו מעבודה?" הוא שאל אותו בלי לחכות לתשובה.
הוא ניסה לקרב בין עולם התעסוקה שהכיר ושלט בו, לאסון שלו בבית, כדי להרגיש בשליטה.
"למה מדברים על יחסי זוגיות בדרך שונה מיחסי עבודה?"
"למה אי אפשר לתת הודעה מוקדמת, כמו בפיטורים, רגע לפני ששוברים את הלב ומרסקים לי את החיים.
למה לא מדברים על התנאים המדהימים שהיו לנו שהיינו ביחד, ואלו שפתאום לא יהיו ברגע שנפרד. זאת הרעת תנאים.
שבוע הבא נשב מול עו"ד וננהל מו"מ מי מקבל יותר ומי נותן יותר. קרב של אנשים שמנסים להכנס באהבה שלנו, זאת שעד לפני שנתים הביאה לנו ילד לעולם.
ומה עם ימי החופשה? החופשות המדהימות שהיו לנו ביחד ואלו שכנראה כבר לא יהיו. אני מרגיש שלא ניצלתי את כל ימי החופשה איתה".
הוא לקח נשימה עמוקה, רועדת מהלב, והמשיך:
"אולי בכלל עדיף לדבר על ימי מחלה?" אמר, והניח יד על החזה, כאילו בודק את הדופק.
"אני מרגיש כאבים בכל הגוף שלי, אני באמת חושב שזה זמן לימי מחלה".
"אתה יודע?!", הוא שאל בחיוך. "שאני חושב על זה, חופשת לידה זאת החופשה היחידה שמחברת בין שוק התעסוקה לבין זוגיות. הייתי מוכן לעשות עוד ילד, אם זה היה פותר משהו".
הוא קם לחבק אותו, כי הרגיש שהמונחים האלו שנזרקים באוויר, לא מניחים לו את היציבות שהוא מחפש. יש בלב שלו סערה ענקית שמחפשת עוגנים.
"אולי תסתכל על זה כפרישה?" הציע לו בקול רגוע.
"פיטורים זה דרמטי מידי. מלא עצב ואגו. פרישה זה סיום מכובד יותר. פרישה היא דרך שזוכרת את כל הטוב שהיה, ואולי גם הטוב שיבוא.
אולי זאת פרישה מוקדמת, פרישה מרצון של אחד הצדדים, אבל הייתי נשאר בפרישה", הסביר לו.
הוא גרם לו לצחוק לרגע. הוא אהב שהשיב במטבע שלו, ז'רגון התעסוקה הזה. הוא חייך ונכנס אל הרכב.
שהביט בו דרך השמשה ידע שהוא לא הולך לוותר. הוא מאלו שיודעים להלחם.
"ערעור על פיטורים", אמר לו מהחלון "אני הולך לערער על הפיטורים האלו".
הוא הסתכל אל הרכב שלו, מתרחק במורד הכביש, ואמר לעצמו בלב: אם רק היה יודע, שהוא בדרך לשימוע…
אמן ויצליח בו.